חסידת אומות עולם - אדלאיד אובאל

“Let us behave like human beings as long as we are alive”

אדלאיד אובאל

ד"ר אדלייד אובאל [Adélaïde Hautval] הייתה פסיכאטרית צרפתייה.[1] היא למדה רפואה באוניברסיטת שטרסבורג בתחילת שנות ה-30, בתקופה בה רק מעט נשים עסקו ברפואה.[2] לאחר שגרמניה פלשה לצרפת ב- 1940, היא חולקה כאשר מירב האזור הצפוני והמערבי נשלט על ידי הגרמנים, בעוד האזור בו גרה אדלייד בדרום צרפת נשלט על ידי משטר וישי [Vichy] ששיתף פעולה עם הנאצים.[3] באפריל 1942, אדלייד התבשרה על מות אימה אשר חיה בפריז וביקשה להגיע לקבורתה, אך הרשויות הגרמניות לא אישרו לה את המעבר מאזור וישי לפריז הכבושה. אדלייד החליטה להסתכן ולעבור את הגבול ללא אישור, אך היא נעצרה על ידי המשטרה הגרמנית ונשלחה לכלא בבורג' [Bourges].[4] שם היא פגשה לראשונה ביהודים עם טלאי צהוב על בגדיהם. אדלייד הביעה את דעותיה ומחתה בתוקף על היחס המכפיר כלפי היהודים, ובתגובה השומרים החליטו שמעתה היא תחלוק את גורלם. מאותו רגע היא עטתה על בגדיה חתיכת נייר צהובה שעליה כתוב "חברת היהודים".[5]

בינואר 1943, אדלייד נשלחה למחנה ההשמדה בירקנאו עם עוד 200 אסירות צרפתיות. היא שהתה בביתן הנשים במחנה עם עוד 500 נשים יהודיות, ונקראה בפיהם "הקדושה" בשל יחסה החם לכל האסירים במחנה. אדלייד השתמשה בידע הרפואי שלה כדי לטפל באסירות ובאסירים יהודים אשר חלו במגפת הטיפוס, ודאגה להפריד את החולים משאר אסירי המחנה על מנת למנוע את התפשטות המגפה. אדלייד מונתה להיות רופאה על ידי מפקד המחנה, והיא השקיעה את מירב המאמצים לטפל בחולים. היא ניצלה את תפקידה ונמנעה מלדווח על מחלות האסירים, כיוון שידעה שכך תוכל להציל אותם ממוות מיידי.[6] בשלושת החודשים בהם שהתה במחנה היא הפכה לנקודת אור אשר הפיחה תקווה בחיי השוהים במחנה. היא עבדה לילות כימים כדי למנוע התפרצויות של מחלות ולטפל בחולים.[7]

לאחר שהותה שם נשלחה אדלייד למחנה אושוויץ I. היא מונתה לביתן 10, הידוע כביתן הניסויים הרפואיים. בתחילה, היא חשבה שהצוות הרפואי בהובלת ד"ר מנגלה עבדו על מציאת תרופה לסרטן. אך תוך זמן קצר היא הבינה שהרופאים הנאצים ערכו ניסויים אכזריים בבני אדם, ובעיקר באסירים היהודים. הנאצים התייחסו לאסירים כעכברי מעבדה כדי לספק את הסקרנות המדעית שלהם.[8] אדלייד הזדעזעה כאשר התבקשה  לעקר אישה בלי חומר הרדמה, וסירבה בכל תוקף לעשות זאת. יותר מכך, היא לא פחדה לומר את דעתה על הניסויים, למרות שזה העמיד אותה בסכנת חיים.[9] כאשר אחד הרופאים שאל אותה "האם את לא רואה שיצורים אלה שונים ממך?" היא ענתה "אנשים רבים שונים ממני, אתה, למשל".[10]

כיוון שסירבה לקחת חלק באחד הניסויים של ד"ר מנגלה על תאומים יהודים, היא נשלחה חזרה לבירקנאו.[11] שם היא מונתה בשנית להיות רופאה במחנה, כאשר המשימה העיקרית שלה הייתה לזהות אסירים בלתי כשירים לעבודה. אדלייד ידעה שאנשים המתויגים כ'לא כשירים לעבודה' נשלחו מיידית אל תאי הגזים, ולכן היא מעולם לא ציינה את שמות החולים בהם טיפלה, גם כאשר מצבם היה חמור.[12]

אדלייד הצליחה לשרוד את מחנה ההשמדה בירקנאו, וב-1944 היא הועברה למחנה רבנסבריק [Ravensbrück], וגם שם הקדישה את מאמציה לחולים. אדלייד נשארה ברבנסבריק עד לשחרור המחנה על ידי הרוסים. לבסוף, היא שבה לביתה אך זיכרונות המלחמה והטראומה ליוו אותה עד סוף חייה.[13]

ב- 1962 אדלייד העידה במשפט של הסופר וניצול השואה ליאון יוריס [Leon Uris] בלונדון. יוריס נתבע על הוצאת דיבה על ידי הרופא הפולני ולדיסלאס דארינג [Wladislas Dering], לאחר שתיאר בספרו את הניסויים המחרידים שדארינג ביצע באושוויץ במהלך מלחמת העולם השנייה.[14] אדלאייד הצהירה על המעשים שהייתה עדה להם, כדי שדארינג והצוותים הרפואיים יענשו על מעשייהם.[15]

במאי 1965 אדלייד אובאל קיבלה את התואר חסידת אומות העולם מ"יד ושם". שנה לאחר מכן, היא הגיעה לישראל ונערך למענה טקס. במהלכו היא נטעה עץ בשדרת חסידי אומות העולם ליד שמה.[16]