7 באוקטובר 1944 – התקוממות הזונדרקומאנדו בבירקנאו (אושוויץ II)
7 באוקטובר 1944 – התקוממות הזונדרקומאנדו בבירקנאו (אושוויץ II)
ב-7 באוקטובר 1944 התרחשה התקוממות של אנשי הזונדרקומאנדו בבירקנאו (קבוצת אסירים, יהודים ברובם, שהועסקה במשרפות). לציון 70 שנה להתקוממות, אנו מפרסמים עדות המספרת על הכנות שנעשו בקרב אנשי הזונדרקומאנדו באוגוסט 1944 לקראת ההתקוממות. זו עדותו של פיליפ מילר, מסיק המשרפה, מהעיר סרד שבסלובקיה, האסיר הוותיק ביותר שנשאר בחיים מקרב אנשי הזונדרקומנדו. זהו קטע מתוך עדות מפורטת יותר על בירקנאו שנגבתה על ידי אריך קולקא, שהיה בעצמו אסיר באושוויץ. זמן קצר לאחר שחרורו החל קולקא לכתוב יחד עם חברו האסיר מאושוויץ אוטו קראוס, שניהם מפראג, את הספר "בית החרושת למוות", שהמהדורה הראשונה שלו בצ'כית הופיעה ב-1946 ואחר כך תורגמה לשפות שונות (הספר הופיע בארץ בהוצאת יד ושם ב-1960). העדות של מילר נגבתה בפראג ב-1957, ככל הנראה כחלק מההכנות של קולקא לכתוב ספר על מרד הזונדרקומנדו.
העדות עוסקת בדמותו של יעקב קאמינסקי, הידוע בכינויו "הליטאי" (אף שהיה מהעיירה סוקולקה שבמחוז ביאליסטוק), שהיה הקאפו הראשי ("אוברקאפו") בקרמטוריומים של בירקנאו, והיה מהראשונים שהגו את רעיון ההתקוממות של הזונדרקומנדו וזאת על רקע הידיעות על התקדמות הצבא הסובייטי. אף שהיה קאפו, תפקיד שבמקרים רבים עורר איבה מצד האסירים, זכה קאמינסקי להערכה ולאהדה מצד אנשי הזונדרקומנדו. העדות מתייחסת לקשרים שקמינסקי הצליח לקשור עם המחתרת באושוויץ I ולהכנות הראשונות שעשה לקראת ההתקוממות, כגון מאמציו להסתיר את אמצעי הלחימה, שאותם השיג על פי העדות ממפעל התחמושת "אוניון". המפעל היה חלק ממתחם אושוויץ והועסקו בו אסירים ואסירות רבים (נראה שמדובר היה בעיקר ברימוני יד מאולתרים על בסיס אבק שריפה, שהוברח על ידי אסירות יהודיות ממפעל התחמושת). ההכנות שביצע קמינסקי נודעו כתוצאה מהלשנה של אחד מהקאפואים הפולנים בזונדרקומאנדו, והעדות מתארת את הוצאתו להורג של קאמינסקי. בעדות מתייחס מילר גם לרצח בתא הגזים באושוויץ של חלק ניכר מאנשי הזונדרקומנדו עצמם (בספטמבר 1944), פעולה שהוביל אוטו מול, המפקד הברוטלי של המשרפות. בהמשך, על פי העדות, הוחלף מול בהוברט בוש, שנודע כשתיין ושבתקופתו פחתו המשמעת והטרור כלפי אנשי הזונדרקומנדו.
התקוממות הזונדרקומנדו באוקטובר הייתה ספונטאנית. קדמו לה כמה ניסיונות לביצוע מרד מזוין. המחתרת הכללית באושוויץ אמנם תיכננה מרד זה זמן מה, אך התכנית המקורית הייתה לחכות עד שהרוסים יתקרבו, כדי להגדיל את סיכויי ההישרדות של האסירים במחנה. לפי עדותו של מילר, כבר באוגוסט הוברחו כאמור מ"אוניון" אמצעי לחימה לתוך המחנה. ב-7 באוקטובר קיבלו אנשי הזונדרקומנדו דיווח על כך שהגרמנים מתכננים לחסל כמה מאות מהם. בעקבות הדיווח פרצה התקוממות בקרמטוריום 4. האסירים, יהודים ולא יהודים, הציתו את הקרמטוריום ותקפו את השומרים. אנשי הזונדרקומנדו שעבדו בקרמטוריום 2 ראו את השריפה ושמעו את הפיצוץ מהקרמטוריום הסמוך ופתחו בהתקוממות אף הם, כאשר הם הורגים את הקאפו ששמר עליהם ופותחים במנוסה אל מחוץ לגבולות בירקנאו. איש מהמורדים לא שרד. המארגנים של ההתקוממות הוצאו להורג גם הם, כולל ארבע מהנשים שעזרו להבריח את אבק השריפה לתוך המחנה.
"Aufstand Im Sonderkommando" - Testimony of Filip Mueller, taken by Erich Kulka. P.III.H. No. 639, The Wiener Library Archive, Tel Aviv University.
אנו מודים לד"ר גדעון גרייף, שספרו (יחד עם איתמר לוין) על התקוממות הזונדרקומנדו יראה אור בקרב, על שסייע לנו להבהיר פרטים שונים הקשורים בעדות.
