ד"ר אלפרד וינר

אלפרד וינר היה עיתונאי וחוקר יהודי-גרמני, אשר פעל במסגרת  "האגודה המרכזית של אזרחים גרמנים בני הדת היהודית" וייסד את ספריית וינר – המוסד הראשון שעסק באיסוף וריכוז מידע ותיעוד על הנאציזם והשואה.

וינר נולד בפוטסדאם ב-16 במרץ, 1885. בגיל 18 החל ללמוד לימודי דת בברלין, בבית המדרש הגבוה למדעי היהדות, אך הוא לא סיים את לימודיו שם, וויתר על מסלול ההכשרה לרבנים. במקביל ללימודים בבית המדרש החל ללמוד מזרחנות, היסטוריה ופילוסופיה באוניברסיטת ברלין. ב-1907 נסע לראשונה למזרח התיכון. הוא הגיע מסיבות בריאותיות, אך ניצל את שהותו כדי לטייל באזור וללמוד אודותיו.

בשנת 1915, לאחר סיום לימודיו ובעקבות פרוץ מלחמת העולם הראשונה, גויס וינר לצבא הגרמני. פועלו במלחמה זיכה אותו בשני עיטורים: צלב הברזל, וסהר הברזל (שהוענק למי שהוצב במזרח הקרוב). לאחר המלחמה החל וינר לעבוד ב"אגודה המרכזית של אזרחים גרמנים בני הדת היהודית" (Centralverein), וטיפס במהרה אל התפקידים הבכירים, כגון סגן מנכ"ל האגודה ועורך ה- CV Zeitung. וינר עבד באגודה בתפקידים שונים אותם מילא עד לעזיבתו את גרמניה ב- 1933. בשנות פעולתו כתב מספר רב של מאמרים בעיתונים שונים אשר פעלו תחת האגודה.

בשנת 1921 נישא וינר למרגרט סולמן. לזוג נולדו ארבע ילדים – בן ושלוש בנות. בנם, שהיה הבכור, נפטר בהיותו בן 6.

בשנת 1926 ערך וינר ביקור בארץ ישראל מטעם האגודה, ובעקבותיו כתב ספר על האזור, על ההתיישבות הציונית ועל הפלסטינים בשם "מסע ביקורתי דרך פלשתינה" (Kritische Reise durch Palaestina). וינר לא היה ציוני, וראה בשאיפות הלאומיות של הציונים טעות.

בשנת 1933, עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, היגר וינר לאמסטרדם עם אשתו ובנותיו. באמסטרדם הוא הקים את מרכז המידע היהודי (JCIO), שמטרתו הייתה לאסוף חומר על פעולות נגד היהודים בגרמניה ובארצות אחרות באירופה. ב-1939, עקב סיפוחן של צ'כוסלובקיה ואוסטריה, ומתוך חשש שהולנד לא תהיה בטוחה מפני הגרמנים, עקר וינר לאנגליה. אשתו ובנותיו בוששו להצטרף, ונפלו בידי הנאצים לאחר הפלישה להולנד. משפחתו של וינר אמנם שרדה את המלחמה, אולם אשתו נפטרה ימים ספורים לאחר שחרורן ממחנה ברגן-בלזן.

במהלך המלחמה המשיך וינר את פועלו באיסוף מידע על פעולות הגרמנים כחלק ממרכז המידע, שקיבל בינתיים את השם "ספריית וינר". הוא התאחד עם בנותיו באופן סופי רק ב-1947, לאחר שבילו כשנתיים בארה"ב אצל חבריו הקרובים. במקביל לעבודתו בספרייה, פתח וינר עסק למסחר בספרים עתיקים, שסיפק הכנסה נוספת ויציבה יותר מעבודתו בספרייה. בשנת 1953 הוא נישא בשנית ללוטה פיליפס. בשנת 1955, לרגל יום הולדתו ה-70 הוענק לו העיטור הגבוה ביותר שניתן בגרמניה המערבית – "הצלב הגדול של מסדר הסגולה" (Grosses Verdienstkreuz des Verdienstordens), עבור הקמת הספרייה, התנגדותו לנאצים, אבל במיוחד עבור נכונותו ליצור קשרים חדשים עם הדור הצעיר בגרמניה. וינר נפטר בשיבה טובה בגיל 78 ב-4 בפברואר 1964.

סיפור חייו המרתק של וינר מובא באופן מפורט בספרו של בן ברקו משנת 1997.

Ben Barkow. Alfred Wiener and the making of the Holocaust Library. London: Vallentine Mitchell, 1997.