תולדות הספרייה

בשנת 1933 נוסד באמסטרדם "מרכז המידע היהודי" (JCIO) שנודע לאחר המלחמה בשם ספריית וינר. מייסדיו היו ד"ר אלפרד וינר, מפעילי "האגודה המרכזית של אזרחים גרמנים בני הדת היהודית" (Centralverein) שעזב את גרמניה לאחר עליית הנאצים לשלטון, ופרופ' דיוויד כהן, היסטוריון של העת העתיקה באוניברסיטת אמסטרדם ואישיות בולטת בקהילה היהודית המקומית. הרעיון להקים את המרכז הושפע מיוזמה של פעילים יהודים-גרמנים שהחלה בגרמניה בסוף שנות ה-20 לתעד ולאסוף מידע על המפלגה הנאצית כחלק מהמאבק הציבורי והפוליטי לבלום את התחזקותה. מרכז המידע באמסטרדם נועד לעורר את תשומת ליבו של העולם לסכנת האנטישמיות הנאצית ולהחרפת המדיניות האנטי-יהודית בשנות ה-30 בגרמניה ובמדינות אחרות. בשנת 1939 העביר ד"ר וינר את האוסף ללונדון. במהלך המלחמה המשיכו הוא ועוזריו לאסוף מידע ומסמכים על מדיניות הכיבוש הגרמנית, התגובות לה ובעיקר על גורל יהדות אירופה. לאחר סיום המלחמה נאסף מידע על גורלם של פליטים יהודים ונגבו עדויות מפי ניצולים ששרדו את אימי השואה. עד מותו של ד"ר וינר ב-1964 התמקדו הוא וצוותו בהרחבת האוסף.

לקראת סוף שנות ה-70 סוכם בין הנהלת ספריית וינר (לונדון) והנהלת אוניברסיטת תל אביב להעביר את האוסף בשלמותו לאוניברסיטה. לאחר שהאוסף הובא לתל אביב ב- 1980, החליטה ועדת היגוי של בכירי ההיסטוריונים של האוניברסיטה לייסד את ספריית וינר כספריית מחקר במסגרת הספרייה המרכזית.

במהלך שלושת העשורים האחרונים התרחב האוסף של הספרייה באופן משמעותי והוא מכיל מגוון רחב ביותר של מסמכים ארכיוניים, עלונים, כתבי עת וספרי מחקר. הארכיון כולל אלפי מסמכים מהתקופה הנאצית, הנוגעים בעיקר לשואת יהודי אירופה ולגורלן של קהילות ופליטים יהודים לאחר המלחמה כמו גם עדויות ומסמכים ממשפטי נירנברג.