חסיד אומות עולם - ראול ולנברג

 "אני רוצה להציל אומה"

ראול ולנברג

ראול גוסטב ולנברג נולד בקאפטסטה, ליד סטוקהולם (שוודיה), ב-4 לאוגוסט 1912.[1] משפחתו הרחבה כללה דורות של בנקאים, דיפלומטים ופוליטיקאים , והיה מצופה ממנו להמשיך את המסורת ולהפוך גם הוא לבנקאי.[2]

לאחר שסיים את שירותו הצבאי ב-1931, נסע ולנברג לארצות הברית להגשים את חלומו ללמוד ארכיטקטורה באוניברסיטת מישיגן. ולנברג סיים את לימודיו בהצטיינות, ואף קיבל מדליה על השגיו המרשימים. לאחר קבלת הדיפלומה בארכיטקטורה ומדע ב-1935 חזר לשוודיה.[3] מכיוון שלא הצליח למצוא עבודה בתחומו, סבו מצא לו עבודה בבנק ההולנדי בחיפה, אחד מהסניפים בבעלות משפחתו.[4][5]שם, ולנברג התוודע לקהילה היהודית המקומית, וליהודים אשר ברחו מהמשטר הנאצי. הוא שמע את סיפוריהם על האכזריות וההתעללות של החיילים הנאצים.[6]

ולנברג שב לשוודיה ב-1936, וביולי 1944 הגיע לבודפשט כמזכיר הראשון של הנציגות השוודית.[7] [8] מאוכלוסייה שכללה כ-725,000 יהודים, יותר מ-430,000 גורשו מהונגריה בעיקר לאושוויץ.[9] עד אמצע שנת 1944, בודפשט נותרה המקום היחיד בהונגריה בו עוד נשארו יהודים.[10]

משימתו הראשונה של ולנברג הייתה ליצור אישור מעבר שוודי שיאפשר ליהודים לברוח מהנאצים. ולנברג הפיק אישורים מזויפים אשר נשאו את צבעי שוודיה ואת כל החתימות הנחוצות. אמנם לאישורים הללו לא היה תוקף על פי החוק הבינלאומי, אך הם השיגו את מטרתם. ולנברג הנפיק כ- 4,500 אישורי מעבר, וגייס כ-700 יהודים שיעזרו לו בכתיבתם.[11]

תעודת זיהוי, מונפקת וחתומה ע"י ראול וולנברג. 

לקראת סוף שנת 1944, ולנברג הגה את רעיון הפרויקט "בתים שוודים" בו שלושים בתים ייועדו להפוך לבתי מקלט עבור יהודים. הבתים הוכרזו כטריטוריה שוודית על ידי ולנברג, ודגל שוודיה הונף מעל כל אחד מהם. תוך זמן קצר, האוכלוסייה בבתים הגיעה לכ-15,000 איש.[12] קצינים נאצים מקומיים ניסו לפרוץ לבתים השוודים כדי להוציא את היהודים, אך ולנברג עצר אותם בגופו, בטענה שזהו שטח שוודי, ואמר "אם אתם רוצים לקחת אותם [היהודים], תיאלצו לירות בי קודם".[13] הנאצים עזבו מבלי לפגוע באף אחד מהדיירים.[14]

ולנברג עשה כל שביכולתו כדי להציל כמה שיותר אנשים. כאשר יהודים הובלו ברכבות דחוסות, הוא העביר להם אשרות כדי שיוכלו להימלט.[15] הוא אסף יהודים בעל מראה ארי והלבישם במדי נאצים, כך שיוכלו לסייע בשחרור היהודים הנרדפים בטענה שלוקחים אותם לגירוש.[16] כאשר נודע לולנברג אודות צעדות המוות, הוא ועובדיו חילקו אוכל, בגדים ותרופות.[17]

ב-1945 גילה ונלברג את תוכניתו של אייכמן להשמיד את הגטו הגדול ביותר בבודפשט. היחיד שיכל לעצור את הטבח, היה מפקד היחידות הצבאיות של הרייך שהוצב בהונגריה, גנרל אוגוסט שמידטהובר [ August Schmidthuber]. ולנברג  שלח אליו מכתב בו הבהיר שאם יבצע את חיסול הגטו, הוא ישא לבדו באחראיות ויוצא להורג כפושע מלחמה. בעקבות המכתב שמידטהובר עצר את התוכניות, והטבח לא יצא לפועל. יומיים לאחר מכן, הרוסים הגיעו וגילו כ-97,000 יהודים שנותרו בגטאות בבודפשט.[18]

ב-17 בינואר 1945, ולנברג יצא ל"שליחות" שלא הייתה אמורה להיארך יותר משמונה ימים, מלווה בחיילי המשטר הסובייטי. הוא אמר לחברו למסע, ד"ר ארנו פאטו [Ernö Petö], כי הוא אינו בטוח אם החיילים מלווים אותו כדי להגן עליו או לקחת אותו כאסיר. ד"ר פאטו היה האחרון שראה את ולנברג כאדם חופשי. משרד ההגנה הסובייטי הוציא צו מעצר סודי לראול ולנברג, והוא נעצר על ידי הסובייטים ב- 19 לינואר.[19]

 התמונה האחרונה - ראול ולנברג בבודפשט, 1945.

במסגרת חיפושים לאחר היעלמותו, הסובייטים טענו שאינם מכירים אדם בשם ראול ולנברג. רק ב-1956, הם הודו כי הוא נפטר בשבי ב-1947. לאחר שנודעו מעשי גבורתו, רחובות נקראו על שמו בישראל ובבודפשט הוקם אתר הנצחה על שמו. סרטים שחשפו את מעשי גבורתו יצאו לאקרנים, ונכתבו ספרים ומאמרים רבים העוסקים בגבורתו ופועלו להצלת יהודי הונגריה.[20]

בנובמבר 1963, ראול ולנברג הוכר על ידי "יד ושם" כחסיד אומות העולם.[21]