יום הזיכרון לשואה ולגבורה 2024

Zoltan Kluger, A Group of Orphaned Children, Holocaust Survivors, at the Atlit Reception Camp, 14 July 1944.

קבוצת ילדים שורדי שואה, ששוחררו במסגרת חילופי האסירים בין ברגן-בלזן ופלשתינה, במחנה המעבר בעתלית, 14 ביולי 1944. צלם: זולטן קרוגר

ביוני 1944 קבוצה של אסירים יהודים, רובם הולנדים, הוחלפה תמורת טמפלרים גרמנים שחיו בפלשתינה המנדטורית מאז שנות השמונים של המאה התשע-עשרה. עם תחילת מלחמת העולם השנייה הטמפלרים עוררו חשד מתוקף היותם אזרחי מדינת אויב, ונכלאו בידי הבריטים במושבות שרונה וווילהלמה. היו אלו בעיקר נשים וילדים, לאחר שהגברים גורשו זה מכבר לאוסטרליה.[1]

The German Colony in Jaffa, 1920-1920

המושבה הגרמנית ביפו, 1920-1930, סימול IL-INL-YBZ-0045-163, יד יצחק בן צבי (ישראל נגלית לעין), אוסף יחיאל זהבי, יד יצחק בן צבי;YBZ.0045.163.

נוסף על היותו מחנה ריכוז, שימש ברגן-בלזן כמחנה מעבר (Austauschlager) בו הוחזקו יהודים כקלפי מיקוח עבור המשטר הנאצי, שתכנן להחליפם תמורת סחורות, מטבע זר ואזרחים גרמניים שנאסרו ברחבי העולם.[2] מתוך שבע רשימות של "יהודי חליפין" (בגרמנית: Austauschjude)- יהודים עם אזרחות של מדינות מחוץ לאזור הכיבוש הגרמני, או קשרים שהנאצים ראו בהם פוטנציאל לגרימת לחץ בינלאומי- ליקטו הגרמנים רשימה מצומצמת של 300 אסירים עם דרכון פלשתיני שהיו מועמדים להחלפה תמורת הטמפלרים; לאחר מכן צומצמה הרשימה ל-271 אסירים, והם הועברו ל"מחנה הכוכבים" (Sternlager), בו התנאים היו משופרים במעט, כדי להתכונן לעזיבתם.[3]

השיקולים בבחירת האסירים לרשימה נותרו מעורפלים עד היום. במקרה של מאתיים יהודים הולנדים, היו אלו מאמציהם המרשימים של מרים דה לאו (Miriam de Leeuw) וארגון עולי הולנד בארץ ישראל שהבטיחו את מקומם ברשימה בכך שדאגו להם לאשרות עלייה מבעוד מועד.[4] חמישים אסירים נשלחו בחזרה למחנה המרכזי בלי כל הסבר, ורובם נספו שם בחורף הקשה של אותה השנה. הרשימה הסופית הורכבה בעיקרה מנשים וילדים, ומעט גברים מעל גיל 45; סגירתה הובילה לטרגדיות אישיות רבות, כמו במקרה של מרינוס קאן (Marinus Kan) ואשתו פרדריקה לבית גודשאלק (Frederika Godschalk), שבחרו לוותר על מקומם בה משום שבנם, דניאל בן ה-14, לא נכלל בה. שני ההורים נספו במחנה באפריל 1945, אך בנם ניצל.[5] סך הכל נמשך המשא ומתן בין הגרמנים לבריטים כשנה וחצי, ובסופו, ב-30 ביוני 1944, 222 אסירים יהודים החלו במסעם מברגן-בלזן לעבר החופש.[6]

Letter from the Red Cross in which the Jewish Agency informs Hermann and his family they have been registered on the exchange list, January 1944, The Netherlands Collection, Yad Vashem, Jerusalem.

מכתב מהצלב האדום בו הסוכנות היהודית מודיעה לסימון הרמן ומשפחתו על כניסתם לרשימת ההחלפה, ינואר 1944. אוסף הולנד, יד ושם, ירושלים.

שערי ברגן-בלזן נפתחו ביום השישי ההוא בשעה חמש בבוקר, להתרגשותם הרבה של חברי המשלחת, שהתקשו לעצור את דמעותיהם. סימון היינריך הרמן (Simon Heinrich Herrmann), אחד מ"יהודי החליפין" שנכללו בטרנספורט, כתב על חוויותיו בספרו Austauschlager Bergen-Belsen: Geschichte eines Austauschtransportes, ובו הוא מתאר את הרושם החזק שהותיר עליו הטבע בשיא פריחתו, בלי המחסום של גדרות התיל. לאחר הליכה של שעתיים תחנת הרכבת נראתה באופק; שם חיכתה רכבת עם מושבים מרופדים, ואפילו מפקד המחנה הגיע כדי לוודא שכולם זוכים ליחס ראוי.[7] על הנסיעה הממושכת כתב סימון: "מדוע יושב אני ברכבת הזאת? מזה זמן רב היא נוסעת באיטיות. אולי לפנינו נוסעת אחת מאותן הרכבות האינסופיות, עם קרונות הבקר הרועדים, האטומים, בהם גוף נדחס אל גוף. בני אדם נואשים, נוסעים אל כיליונם: יהודים, אחינו ואחיותינו."[8]

סימון נזכר בהגעת הרכבת לוינה, שם חנו ללילה. חברי הקבוצה שוכנו בחדרים חמים עם מים זורמים וקיבלו אוכל אמיתי- אפילו קפה ועוגה. "כמעט וקיבלנו את הרושם שיותר אין הבדל בין יהודים לבני אדם אחרים,"[9] סיפר. אך עד מהרה המציאות שוב הזכירה שלא כך הדבר: בחצר הבניין שכבו מאות אנשים רעבים וחסרי כל. היו אלו יהודים הונגרים שנחטפו מביתם, ועתה המתינו לגורל לא ידוע.

בוינה הצטרפה למשלחת קבוצה של שישים יהודים מויטל (Vittel) שבצרפת, שהיו תחת הגנה של הצלב האדום ונכללו גם הם בהחלפה. יחד הם עלו על רכבת אחרת, עם תאי שינה ושני קרונות מסעדה;[10] וסימון היה משוכנע שמעטים מחברי המשלחת חוו אי פעם מותרות שכזו. בקרון המסעדה הוגשו ארוחת ערב ובירה קרה, ובהמשך ניתנה ההוראה להוריד את הטלאי הצהוב. לעתים הנסיעה נעצרה כליל בשל הפשיטות האוויריות בהמשך הדרך, שהדיהן נשמעו ממרחק. כשחצו את הגבול בין בולגריה לטורקיה, החליפו החיילים הגרמנים את מדיהם בבגדים אזרחיים, וסימון מתאר כיצד בבת אחת הם איבדו כל סמכות בעיניו.

Jewish police officer inspecting a Jewish Yellow Star on the luggage of a transportee, Haifa, 10 July 1944. In Chaya Brasz, Transport 222: Bergen-Belsen-Palestine, July 1944 (Jerusalem. Committee to commemorate the 1944 Bergen-Belsen exchange, 1994).

שוטר יהודי בוחן טלאי צהוב בחפציהם של המשוחררים מברגן-בלזן, חיפה, 10 ביולי 1944. מתוך חיה ברש, טרנספורט 222: ברגן-בלזן, פלשתינה, יולי 1944 (ירושלים: הוועד לציון היובל לחילופין מברגן-בלזן 1944, 1994).

ביום השישי למסע הקבוצה הגיעה לאיסטנבול והועברה לידי הסוכנות היהודית. לקראת חציית מצר בוספורוס עלו הנוסעים לספינה שנשכרה עבורם, ושם הם כובדו בשוקולדים, סיגריות ופירות מארץ ישראל. הוגשה ארוחת ערב מפוארת: רק שבוע לפני כן רכושם הסתכם בכוס פח וכף אחת לארוחותיהם הזעומות, ועתה למעלה מ-5,500 כלי כסף וחרסינה עיטרו את שולחנותיהם. לאחר שהתקבלה ההודעה מפלשתינה על השלמת העברתם של האסירים הגרמנים, המשיכה המשלחת במסעה.

ההתרגשות הגיעה לשיאה כשהרכבת עברה במעבר הגבול ראש הנקרה, וכשהיא חלפה על פני הישוב היהודי הצפוני ביותר, פתחו הנוסעים בשירת "התקווה".

ב-10 ביולי הגיעה המשלחת לחיפה, שם חיכו מאות אנשים בכיליון עיניים לקבל את פני אהוביהם, אך רבים נאלצו לשוב מאוכזבים על עקבותיהם. "הפנים שחיפשו לא היו שם," מספר סימון. "מהם 283 אנשים לעומת אין ספור שעוד היו במחנות הגרמניים, או שהובלו לפולין."[11]

Simon Heinrich Herrmann's Mandatory ID card, The Netherlands Collection, Yad Vashem, Jerusalem.

תעודת הזהות המנדטורית של סימון הרמן לאחר הגעתו לארץ ישראל, אוסף הולנד, יד ושם, ירושלים.

לקריאה נוספת, בקרו בספרייה שלנו:

Oppenheim, A. N. (Abraham Naftali). The Chosen People: The Story of the “222 Transport” from Bergen-Belsen to Palestine. London: V. Mitchell, 1996.

Schulze, Rainer. “‘Rettungsbemühungen’. Anmerkungen Zu Einem Schwierigen Thema Der Zeitgeschichte.” In Hilfe oder Handel?: Rettungsbemühungen Für NS-Verfolgte. Bremen: Edition Temmen, 2007.

Herrmann, Simon Heinrich. Austauschlager Bergen-Belsen: (Geschichte eines Austauschtransportes). Tel-Aviv: Irgun Olej Merkaz Europa, 1944.

[1] Oppenheim, A. N. (Abraham Naftali). The Chosen People: The Story of the “222 Transport” from Bergen-Belsen to Palestine. London: V. Mitchell, 1996. p. 67.

[2] Schulze, Rainer. “‘Rettungsbemühungen’. Anmerkungen Zu Einem Schwierigen Thema Der Zeitgeschichte.” In Hilfe oder Handel?: Rettungsbemühungen Für NS-Verfolgte. Bremen: Edition Temmen, 2007, p. 11.

[3] Oppenheim, p. 114.

[4] Oppenheim, p. 131.

[5] Oppenheim, 116.

[6] Oppenheim, 121.

[7] Herrmann, Simon Heinrich. Austauschlager Bergen-Belsen: (Geschichte eines Austauschtransportes). Tel-Aviv: Irgun Olej Merkaz Europa, 1944, p. 88. All quotes were translated by the Wiener library team.

[8] Herrmann, p. 98.

[9] Herrmann, p. 88.

[10] Oppenheim, 150.

[11] Herrmann, pp. 84-98.