חסידת אומות עולם - אירנה סנדלר
"הילדים הלכו ברביעיות, לבושים בבגדים הכי יפים שלהם. הם הלכו עם דר' קורצ'אק, מחזיקים בבובות שהוכנו להם באהבה, ומה שחיכה להם בסוף המסע היה הציקלון B. זה השפיע עליי מאוד. הייתי הרוסה. מהר מאוד הבנו שהדרך היחידה להציל את הילדים הללו היא להוציא אותם מכאן".
אירנה סנדלר
בכלא פאביאק שבפולין, יושבת אישה צעירה בשם אירנה סנדלר. ליד עינה השמאלית יש חַבּוּרָה כחולה. אירנה מרימה את מבטה לצוהר קטן ששימש כמקור האור היחיד לתאה. היא רואה את קרן האור הדקה ומחייכת, כאשר רק מחשבה אחת עוברת בראשה "הם לא יתפסו את הילדים שלי".
אירנה סנדלר נולדה באוטבוצק [Otwock] שבפולין בשנת 1910.[1] אביה היה רופא, שטוב ליבו וקרבתו למטופלים, בינהם גם יהודים, היוו גורם מעצב בחייה של סנדלר.[2] בבגרותה סנדלר החליטה ללמוד עבודה סוציאלית בוורשה.[3]
Mieszkowska, Anna. Die Mutter der Holocaust-Kinder: Irena Sendler und die geretteten Kinder aus dem Warschauer Ghetto. Deutsche Verlags-Anstalt, 2006
ב-1939, הגרמנים כבשו את פולין, והחל עידן של שלטון טרור, פחד ואלימות. באותה תקופה, אירנה פעלה כעובדת סוציאלית בכירה במחלקת הרווחה של עיריית וורשה [Warsaw Social Welfare], אשר דאגה להפעלה רציפה של לשכות בכל מחוזות העיר. הלשכות הללו היו אחראיות על אספקה של אוכל, עזרה כספית ושירותים נוספים ליתומים,קשישים, ומעוטי יכולת. בהמשך, המחלקה דאגה גם למוצרי בסיס ליהודים כגון בגדים, תרופות וכסף. היהודים שזכו לעזרה מהמחלקה נרשמו בשמות נוצריים בדויים, כדי להסתיר את פעילותה מהנאצים.[4]
בדצמבר 1942 הוקמה המועצה להגנת היהודים בשם "ז'גוטה"[Zagota], אשר החברים בה היו יהודים ופולנים, ששיתוף הפעולה הבלתי אמצעי ביניהם הציל אלפי יהודים ממוות.[5] אירנה סנדלר הייתה אחת מהראשונות שצורפו למועצה, כאשר משימתה העיקרית הייתה להציל ילדים יהודים מהנאצים.[6] לאחר הקמת גטו וורשה ב-1942, אירנה קיבלה אישור כניסה מיוחד לגטו על מנת לסייע במניעת התפשטות מחלות. כך היא יכלה להבריח בגדים, תרופות וכסף אל תוך הגטו.[7] בכניסתה לגטו נהגה סנדלר לעטות על זרועה מגן דוד צהוב כאות הזדהות עם האוכלוסייה היהודית. פעם אחת היא שכחה להוריד את הסרט מידה ביציאתה מהגטו, והותקפה על ידי שוטר גרמני, עד שהצליחה להוכיח את זהותה.[8]
בספטמבר 1943, סנדלר מונתה לראש המחלקה לטיפול בילדים יהודים. סנדלר, ששמה במחתרת היה יולנטה [Jolanta], ניצלה את קשריה כדי למצוא לילדים מקלט במוסדות דתיים, בתי יתומים ואף במשפחות פולניות.[9] בתור אמא צעירה בעצמה, היא ידעה כמה יהיה קשה להפריד את הילדים מהוריהם, בעיקר בגלל שלא יכלה להבטיח את בטחונם. הברחות הילדים התבצעו בדרך כלל בעזרת האמבלונס איתו נכנסה לגטו, אך עם הזמן נמצאו דרכים יותר מתוחכמות להצלת הילדים. סנדלר החביאה את הילדים בשקים, לעיתים גם שקים לגופות. חלק מהילדים היה ניתן להסתיר תחת סחורות של אוכל, ובמקרה אחד, אפילו החביאה תינוק מתחת לארגז כלים. לאחר ההברחה, ארגון ז'גוטה וסנדלר דאגו להנפיק מסמכים מזויפים לילדים, ולמצוא להם מקום בטוח לחיות בו. כך הצליחה סנדלר להציל כ-2,500 ילדים.[10]
Mazzeo, Tilar J. Irena's Children: The Extraordinary Story of the Woman Who Saved 2,500 Children from the Warsaw Ghetto. First Gallery Books hardcover edition., Gallery Books, 2016
כראש המחלקה לטיפול בילדים, אירנה הייתה היחידה שידעה את הפרטים המלאים אודות הילדים שהצילה. היא רשמה את שמותיהם בקוד שרק היא הבינה, למקרה שמסמכיה יימצאו, ואת הרשומות היא הכניסה לצנצנות, אותן החביאה מתחת לעץ התפוחים בבית של השכנים שלה.[11]
באוקטובר 1943 הגסטאפו עצר את אירנה, והיא נשלחה לכלא פאביאק.[12] למרות החקירות והעינויים, היא לא חשפה דבר, ולכן נידונה למוות על ידי הגסטאפו.[13] לאורך כל שהותה בכלא, פעילי הארגון ניסו לקדם תוכנית להצלתה, כיוון שהיא הייתה היחידה שידעה את זהויות הילדים, והיכן הם מוסתרים.[14] לאחר מספר ניסיונות הצלה כושלים, הצליח הארגון לשחד איש גסטאפו שביים את הוצאתה להורג של אירנה.
כאשר יצאה מהכלא, אירנה המשיכה את משימתה להצלת הילדים, אך כבר לא יכלה להשתמש בקשריה מהעבר, ולכן פעלה באופן מחתרתי.[15]
בסיום המלחמה סנדלר הוציאה את הצנצנות בהן שמרה את שמות הילדים, ויצאה למסע איחוד של הילדים עם משפחותייהם, למרות שרבים מהם נרצחו במחנות ההשמדה.[16]
אירנה סנדלר 2003- מתוך: אנה מיישקובסקה, "היא נתנה להם חיים- אירנה סנדלר, האמא של ילדי גטו ורשה", דביר (2009)
ב-19 לאוקטובר 1965 אירנה סנדלר הוכרה על ידי "יד ושם" כחסידת אומות עולם.[17] ב-1983 היא ביקרה בישראל, ונטעה עץ בשדרת חסידי אומות עולם. בעת ביקורה היא נפגשה עם שורדים רבים שהצילה, שהגיעו עם משפחותיהם לחלוק לה כבוד.[18] ב-1991 הוענקה לה אזרחות של כבוד בישראל, וב-2003 היא זכתה להכרה גם בעיר שלה, וקיבלה את העיטור היוקרתי של "מסדר העיט הלבן" בוורשה. [19] [20]
אות "הנשר הלבן" ומדליה של "יד ושם"- מתוך: אנה מיישקובסקה, "היא נתנה להם חיים- אירנה סנדלר, האמא של ילדי גטו ורשה", דביר (2009)
[1] בתיה דביר (עורכת), השמיעיני קולך ונסו הצללים ( מורשת, בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ ויד ושם, רשות הזיכרון לשואה ולגבורה, המכון הבינלאומי לחקר השואה, 2018) עמ' 291.
[2] Raymond, Jennings. Holocaust Saviours: True Stories of Rescuers That Save Holocaust Refugees. 2nd edition (Place of publication not identified: Publisher not identified, 2015) p. 52.
[3] בתיה דביר (עורכת), השמיעיני קולך ונסו הצללים, עמ' 291.
[4] Raymond, Jennings, Holocaust Saviours: True Stories of Rescuers That Save Holocaust Refugees, p. 52.
[5] קרמיש יוסף, "פעולה של המועצה לעזרת היהודים ( מועצת "ז'גוטה") בפולין הכבושה", ניסיונות ופעולות הצלה בתקופת השואה, (ירושלים, ניסן תשל"ד - אפריל 1974) עמ' 306.
[6] Raymond, Jennings, Holocaust Saviours: True Stories of Rescuers That Save Holocaust Refugees, p. 52.
[7] בתיה דביר (עורכת), השמיעיני קולך ונסו הצללים, עמ' 291.
[8] אנה מיישקובסקה, היא נתנה להם חיים-אירנה סנדלר, האמא של ילדי גטו ורשה (כנרת, זמורה- ביתן, דביר: 2009) עמ' 73-74.
[9] Krakowski, et al, The Encyclopedia of the Righteous Among the Nations: Rescuers of Jews During the Holocaust; Poland (Yad Vashem: 2004) p. 702.
[10] Raymond, Jennings, Holocaust Saviours: True Stories of Rescuers That Save Holocaust Refugees, p. 53.
[11] Ibid, p. 54.
[12] אנה מיישקובסקה, היא נתנה להם חיים-אירנה סנדלר, האמא של ילדי גטו ורשה, עמ' 159-163.
[13] בתיה דביר (עורכת), השמיעיני קולך ונסו הצללים, עמ' 291.
[14] אנה מיישקובסקה, היא נתנה להם חיים-אירנה סנדלר, האמא של ילדי גטו ורשה, עמ' 165.
[15] שם. עמ' 169-170.
[16] Raymond, Jennings, Holocaust Saviours: True Stories of Rescuers That Save Holocaust Refugees, p. 55.
[17] Krakowski, et al, The Encyclopedia of the Righteous Among the Nations: Rescuers of Jews During the Holocaust; Poland, p. 702.
[18] אנה מיישקובסקה, היא נתנה להם חיים-אירנה סנדלר, האמא של ילדי גטו ורשה, עמ' 223.
[19] בתיה דביר (עורכת), השמיעיני קולך ונסו הצללים, עמ' 291.
[20] Raymond, Jennings, Holocaust Saviours: True Stories of Rescuers That Save Holocaust Refugees, p. 56.
כתבות נוספות בנושא
