חסידת אומות העולם - ג'יין היינינג
" אם הילדים זקוקים לי בימי שמש, על אחת כמה וכמה הם זקוקים לי עכשיו בימי חשיכה "
ג'יין היינינג
ג'יין מאת'ינסון היינינג נולדה בחווה בסקוטלנד בשנת 1897. ג'יין הייתה תלמידה מחוננת, ובגיל 12 זכתה במלגה לאקדמיית דומפרייס (Dumfries Academy), בית ספר בעל שם יוקרתי. לאחר סיום לימודיה היא עברה לגלסגאו, והחלה ללמד בכיתה קטנה בכנסייה בימי ראשון. שם, ג'יין החלה להתעניין בעבודה מיסיונרית, ואף הקימה ספרייה מיסיונרית בכנסייה. ג'יין החליטה שיעודה הוא לעסוק בעבודה מיסיונרית בקרב זרים, לאחר ששמעה הרצאה על עבודה מיסיונרית בקרב יהודי מזרח ומרכז אירופה.[1]
ב- 1932 ג'יין עברה לבודפשט וניהלה כיתה בבית ספר סקוטי מיסיונרי. ג'יין אהבה את הונגריה, ובמהרה למדה את השפה.[2] רבים מהילדים בבית הספר היו יתומים, חלק קטן מהם היו נוצרים, בעוד שהרוב יהודים. במספר עדויות, מתוארת ג'יין כדמות אימהית ותומכת. היא הקדישה את חייה לטיפול בילדים, בעיקר אלו שסבלו מאפלייה והרגישו לא רצויים בשל גזעם.[3] [4]
במהלך 1938-1939 , כאשר הנאצים הרחיבו את כיבושם לאוסטריה וצ'כוסלובקיה, הגיעו פליטים רבים לתוך הונגריה, בינהם ילדים יהודים שחיפשו מחסה בבית הספר. זו הייתה הפעם הראשונה שג'יין נחשפה לסיפוריהם של הפליטים היהודים. באותה עת, בהונגריה הופצה תעמולה כנגד היהודים, והשנאה כלפיהם גברה. ג'יין טיפלה בילדים, ללא הבדל דת. היא חשה כעס ותסכול רב על כך שחלק מהילדים נחשבו נחותים יותר בגלל גזעם. ג'יין הייתה נחושה לטעת בהם ביטחון וגאווה על מי שהם, ללא קשר ל"גזעם" או דתם.[5]
ב- 1940, לאחר מתקפת הבזק של הגרמנים [Blitzkrieg] שרר פחד גדול ברוב מדינות אירופה. צֻוָּה על ג'יין לחזור הביתה, שמא לא תצליח לברוח מאוחר יותר, אך היא סירבה לעזוב את הילדים. בבית הספר שהו כ-224 ילדים יהודים. במכתב לאחותה, ג'יין כתבה: " אם הילדים זקוקים לי בימי שמש, על אחת כמה וכמה הם זקוקים לי עכשיו בימי חשיכה".[6]
ב-1942, במטרה להציל את הילדים, הונפקו להם ויזות בהן הוצהר שהוטבלו - מבלי שנאלצו לעבור את תוכנית ההמרה.[7] אך במרץ 1944, המצב השתנה כמעט בן לילה. כל היהודים, כולל תלמידותיה של ג'יין, צוו לעטות תלאי צהוב. חודש לאחר מכן, באפריל 1944, שני אנשי גסטאפו הגיעו לבית הספר, הפכו את חדרה ומשרדה של ג'יין, ולאחר מכן עצרו אותה. חתנו של הטבח הלשין על ג'יין, לאחר שהיא תפסה אותו גונב מהאוכל המועט של תלמידותיה. ג'יין נותרה רגועה, וכאשר נפרדה מתלמידותיה, היא אמרה להן שתחזור בקרוב.[8]
ג'יין עברה חקירות, ונשלחה למספר בתי כלא. כל ניסיון מצד הכנסייה והנציגות השוויצרית להצילה לא צלחו. רשימת ההאשמות נגד ג'יין הייתה ארוכה, בינהן: עבודה עם יהודים, בכיה לנוכח חובת ענידת התלאי הצהוב, העסקת עובדת משק בית ארית (החוק אסר על העסקת ארים במקום בו גרים יהודים), האזנה לרשת הבי.בי.סי, ומעורבותה בפעילות פוליטית. ג'יין הודתה בכל אלו, למעט הסעיף האחרון על מעורבותה בפעילות פוליטית.[9]
במאי 1944 ג'יין נשלחה למחנה ההשמדה אושוויץ- בירקנאו.[10] שם התביעו על זרועה את המספר 79467, והיא נשלחה לעבודות פרך. ב-17 ביולי 1944 היא נפטרה. ג'יין הצליחה לכתוב מכתב אחרון לחברתה מארגיט פרם [Margit Prém], אשר נשלח לאחר מותה ב-21 ביולי.[11] במכתב ג'יין הביעה את דאגתה לבית הספר, ותיארה את תנאי הרעב הקשים במחנה, והוסיפה:
"אפילו כאן, בדרך לגן העדן, יש דרך תלולה שעלינו לעבור".[12]
Czech, Danuta. Auschwitz chronicle 1939-1945. London: I. B. Tauris, 1990.
יש כאלו החושבים שג'יין התייחסה לדרך לתאי הגזים, שכונתה בציניות בפי הנאצים "דרך גן העדן" (Himmelstrasse). היא הייתה בת 47 במותה, והסקוטית היחידה שמתה במחנה ההשמדה אושוויץ- בירקנאו.[13]
Czech, Danuta. Auschwitz chronicle 1939-1945. London: I. B. Tauris, 1990.
ב- 27 לינואר 1997, הוכרה ג'יין היינינג כחסידת אומות עולם על ידי 'יד ושם'.[14]
[1] Lyn Smith, Heroes of the Holocaust: Ordinary Britons Who Risked Their Lives to Make a Difference (London: Ebury, 2012), p. 185.
[3] Lyn Smith, Heroes of the Holocaust: Ordinary Britons Who Risked Their Lives to Make a Difference, p. 186.
[5] Lyn Smith, Heroes of the Holocaust: Ordinary Britons Who Risked Their Lives to Make a Difference, p. 188.
[6] Ibid, p. 189.
[7] Ibid, p. 189.
[8] Ibid, p. 190.
[9] Ibid, p. 190.
[10] Ibid, p. 191.
[11] Ibid, p. 192.
[12] Ibid, p. 193.
[13] Ibid, p. 193.
כתבות נוספות בנושא
