יום הזיכרון הבין-לאומי לשואה 2025
מחנה הריכוז וההשמדה אושוויץ (Auschwitz) היה מערך של מעל 40 מחנות ריכוז, עבודה והשמדה שהקימו הנאצים בשלזיה תחתית, בדרום-מערב פולין. המחנה הראשי הוקם בפרוורי העיירה אושווצ'ים (Oświęcim) במאי 1940, ובשנת 1942 החל לפעול לצידו מחנה אושוויץ II- בירקנאו (Birkenau), שנבנה לכאורה כדי לאכלס שבויי מלחמה סובייטים, אך נודע לימים כמקום שבו נרצחו כמיליון איש ואישה, שהם 90% מכלל קורבנות המחנה. כ-900,000 מהם הומתו בתאי הגזים מיד עם הגעתם. סך הכל נרצחו באושוויץ כ-1.1 מיליון בני אדם, המספר הגדול ביותר של קורבנות מבין מחנות ההשמדה, ואתר הרצח ההמוני הגדול ביותר בהיסטוריה האנושית. מחנה נוסף, אושוויץ III- מונוביץ (Monowitz), שימש מפקדה עבור מחנות העבודה.
בתאריך 27 בינואר, 1945, סביב השעה שלוש אחר הצהריים, נכנסו חיילי הצבא האדום בשערי המחנה, לאחר קרבות בהם נהרגו 231 חיילים מכוחותיהם. התמונה העגומה שנתגלתה לעיניהם היתה קשה מנשוא: מיליוני חפצים אישיים, מאות גופות, וכ-7,000 אסירים מורעבים, גוססים וחולים, שהיו חלשים מכדי להתפנות בצעדות המוות.
דף מעדותו של ד"ר וולקן על בירקנאו. טרנספורטים, נובמבר 1943 עד ינואר 1944: מוצא האסירים, כמה נשלחו למוות וכמה נקלטו לעבודה. אוסף ארכיון וינר, P.III.h (Auschwitz) No. 562.
ד"ר אוטו וולקן (Otto Wolken), יהודי אוסטרי, נשלח למחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו בשנת 1943. בשל הכשרתו כרופא הוא נלקח לעבודה במרפאת המחנה, שם טיפל באסירים החולים, וניצל את תפקידו לאיסוף ראיות לפשעי הנאצים. מיד לאחר שחרור אושוויץ בינואר 1945, כתב וולקן את זכרונותיו מהמחנה, ובשנת 1946 מסר את עדותו לוועדה לחקר פשעים נגד האומה הפולנית, עדות ששימשה כבסיס לתביעות במשפטי אושוויץ בקרקוב ובמשפטי נירנברג. בעדותו דיווח כי ממחנה אושוויץ שרדו רק כ-1,200 אסירים, מבירקנאו כ-5,800 אסירים, וממחנה הריכוז מונוביץ כ-600 אסירים בלבד. בשנת 1967 העיד וולקן במשפטי אושוויץ בפרנקפורט, שם היה העד הראשון מבין 357 עדים.
בין מסמכי ארכיון וינר לתקופה הנאצית והשואה ניתן למצוא את עדותו של וולקן בפני הוועדה, וכן את עדותו האישית על שחרור אושוויץ.
