תערוכה: בדים, חוטים ומה שביניהם

פתיחה חגיגית תתקיים ביום שישי, 7.7  בשעה 10:30 במבואת הספרייה
 

"בילדותי, לימדה אותי אימי לרקום ולסרוג. זו הייתה המורה הראשונה שלי. היא נהגה לקנות לי מפיות ועליהן דוגמאות מצוירות וגובלנים קטנים. פעמים רבות ישבנו יחד ורקמנו מפות. בבית הספר בשעורי מלאכה, למדתי לתפור ביד ובמכונת תפירה. תמיד עסקתי בעבודות יד: סרגתי לכל בני המשפחה, ולפעמים תפרתי בגדים לי ולילדי. היה לי חלום להכין שמיכות טלאים לילדיי. נשאתי את החלום איתי, ורק לאחר שפרשתי לגמלאות חזרתי לחלום, והפעם תפרתי שמיכות טלאים לנכדיי. נגלה לי עולם הקווילט, ומצאתי שמעשה הטלאים עוסק לא רק בשמיכות, אלא גם בעשייה אומנותית. עולם שלם וחדש כבש את ליבי. הכנתי שמיכות רבות, ועבודות שימושיות, וכן הרבה מאוד יצירות שהוצגו, ועדיין מוצגות בתערוכות בארץ ובעולם. אני חברה באגודה הישראלית למעשה טלאים. מקורות ההשראה ליצירותיי באים מהעולם הסובב אותי: נופים, צמחים, יצירות אומנות ועוד..."

מהו "קווילט"? 
"בעברית: "מעשה טלאים", ואנו משתמשות במילה האנגלית "קווילט". הקווילט עשוי ממגוון בדים, המורכב משלוש שכבות שמתופרות יחד. בחלק העליון הדוגמא העיקרית של העבודה, באמצע שכבת מילוי ובד אחורי. את שלוש השכבות מחברים יחד על ידי תיפורים.
עבודות קווילט ראשונות התגלו בקברים כבר מלפני 5000 שנים, בסין ובמצריים. בימי הביניים והרנסנס הרבו להשתמש בטכניקה של הקווילט, לביגוד ולכלי מיטה. כשהגיעו המתיישבים הראשונים למושבות בארצות הברית, היה מחסור בטקסטיל והנשים היו נוהגות למחזר בגדים ישנים ומצעים, ולחבר את הפיסות הקטנות ליצירת שמיכות לחורף. נוצרו דוגמאות שקיבלו שמות: "נתיב השיכור", "כוכב בית-לחם", "בקתת קורות"  ועוד.
עבודות הקווילט בעבר נעשו בתפירה ידנית, המצאת מכונת התפירה הקלה מאוד, ובמהלך השנים נוצרו דוגמאות בטכניקות רבות ובאין ספור דוגמאות. משנות השבעים של המאה העשרים הקווילט התפתח לכיוון האומנות, והיום מתקיימות תערוכות ברחבי העולם בהן מציגים את אומנות הקווילט, ומתקיימות סדנאות בינלאומיות. נכתבו ספרים ומגזינים רבים, העוסקים בתחום, והשמיים הם הגבול.
 

הזמנה לתערוכה »
 

ניתן לבקר בתערוכה בימים:

א' - ה' בין השעות 8:30 - 22:00
*החל מיום 23.7.23 הספרייה פתוחה בימים א'- ה' בין השעות 8:30 - 20:00

​ביום ו' בין השעות 8:30 - 12:30