"שמחנו כימות עניתנו" (תהלים צ' ט"ו) - תערוכת ציורים בנושא שואה

אירוע הפתיחה יתקיים ביום שלישי כ"ה בניסן, 3 במאי בשעה 18:00
 

דברי פתיחה:

הגב' נעמה שפטלוביץ - מנהלת הספרייה המרכזית ע"ש סוראסקי
הגב' רחל זיו - אוצרת התערוכה
דבורה וג זליכוב - האמנית

דבורה וֶג זליכוב נולדה בתל אביב ב- 1953 להורים דתיים ניצולי שואה, עסקה בהוראת אמנות וחינכה תלמידים במשך עשרים וחמש שנה. ​במהלך השנים השתלמה בסדנאות אמנות שונות, למדה וציירה אצל הציירים: שמעון אבני, אליהו גת, משה רוזנטליס, רחל שביט, אריה למדן, אדווין סלומון ומרסלו פישמן.                                              

נושאי ציוריה, בעבר ובהווה, שאובים מרגעים בחייה. רגעים שעברו דרך מכחולה אל הבד בקומפוזיציה פתוחה, כשהכול נוכח בעת ובעונה אחת ואין שום דבר המתחיל או נגמר. ​אבני הבניין בציוריה הם ריבוי של שכבות, מנעד של צבעים, לעתים מנוגדים מאוד, כשהמפגש ביניהם מעורר מתח, קצב ותנועה. 
רקמת המשמעויות בחלק מציוריה מורכבת משימוש בהאנשה וסמלים, שימוש בפסוקים, שברי פסוקים ומקטעים כתובים. כל אלה משמשים כלי הבעה נוסף לאותה חזות מאורגנת של חוויות מכריעות.

​הוריה של דבורה ניצולי מחנות העבודה וההשמדה, אך בציוריה נותנת דבורה את הדגש לכך, שהיא עצמה אינה ניצולת שואה, הן בנושאים המצוירים, והן בצבעוניות המבטאת אותה כאדם שחי יחד עם הסובלים, אך לא עבר זאת על בשרו. בחלק נכבד מציוריה מודגש ה"אדם", מכלל הסובלים שעברו את התופת הזו, כדמות מופשטת וסימבולית החוזרת על עצמה מספר פעמים. דמות הוריה ומשפחתם מלווים את האמנית ואת יצירותיה בגלוי ובמובלע. בעצמים, באירועים, בתחושות, ברגשות ובפירושים מטפוריים הבאים לידי ביטוי במיוחד בסדרה שואה. נוכחות הקושי והכאב בחיי הוריה, ניצולי השואה, מהדהדים ביצירותיה.

​​כאמנית לדור שני לשואה, חשה דבורה שאיננה יכולה שלא להידרש למימדיה העצומים.

​

הזמנה לתערוכה

התערוכה תוצג בין התאריכים  3.5.2016 - 31.5.2016 

​ניתן לבקר בתערוכה 

בימים א - ה בין השעות 8:30 - 20:00
​
ביום  ו 8:30 - 12:30