חידון ספרותי - חידה מספר 1

מיהי הדמות ומה שם הספר?

תשובה : הדמות – רודיון רומנוביץ' רסקולניקוב. הרומן - החטא ועונשו של דוסטוייבסקי.

אדם צעיר מחפש משמעות 

גיל: בערך עשרים. מרגיש זקן בהרבה.

מקצוע: סטודנט לשעבר. חי מעבודות מזדמנות, שיעורים פרטיים. חברי הטוב דואג לי פה ושם. אבל מה בעצם כל זה נחוץ לי עכשיו?
פרוטה ועוד פרוטה. נעליים חדשות ותיקון החליפה. כל זה נשמע לי מצחיק עכשיו...

מצב משפחתי: רווק. מתגורר בשכירות. בעלת הבית אינה מרפה ממני. יש לי אחות ואמא רחוקות מכאן אבל הן אומללות עוד יותר ממני.
בעוד שנים מעטות תתעוור אמא מסריגת מטפחות ואולי מבכי.
​ואילו אחותי עושה חשבון קר של נוחות ומותרות, להתחתן ללא אהבה או למות ברעב. ואני? איני רוצה בקורבן שלהן! את שומעת אמא?
איני רוצה! לא יהיה הדבר כל עוד אני חי! שומעות שתיכן? לא יהיה!

שגרת יומי: את רוב יומי אני מעביר על הספה המרופטת בחדרי הקטן, מכוסה במעיל הישן, בוהה ארוכות בציפוי הטפט הצהוב המתקלף מהקיר. הוזה הזיות.
רעיון חוזר שטורד את מנוחתי... רעיון של אדם בלתי-רגיל... אדם היכול... 
​זאת אומרת, לא בלבד יכול, אלא בעל זכות מלאה הוא לבצע פשעים ולפרוע בחוק... כאילו לא למענו נחקק החוק... איש עליון,
איש העתיד... אשר יכול וראוי לו עבור האידיאה שלו לעבור מעל לגופה ללא חרטות מצפון, לחצות את דרכו הפרטית בדם... ואני? מה יהיה איתי? האמנם אני מסוגל לכל זה? האמנם אבצע את הדבר הנורא המתרוצץ בראשי?
אני עוצם את עיני ונרעד כולי. העיר שלנו בוערת בקיץ, האוויר מחניק.
אני מדמדם ושוקע בשינה טרופה, מול עיני חולף הסיוט הקבוע,  אדון שתוי המצליף למוות בסוסתו הקטנה...

אמונה: אני מאמין בירושלים החדשה. אני מאמין באלוהים. הרי ללא אלוהים – מותר הכל!
אלא אם אנחנו מורדים בכל והופכים לאלוהים בעצמנו...

חרטות: חשבתי שאין לי. חשבתי שחרטות שייכות לאנשים קטנים, לאנשים רגילים. כאלו שזקוקים לתירוצים אנושיים למעשיהם... חמדנות או תשוקה. ואז נתקלתי בזוג עיניה הפעורות.
​משהו חולה ומעונה נאמר בפניה, משהו נואש.
​חיוך אבוד נסחט על פני. הסתובבתי לאחור וחזרתי ללשכה.
סיפרתי להם הכל, חרטות או לא חרטות. בקול ברור. בסוף היום, אין דרך אחרת.

תכניות לעתיד: התחדשות מתמדת. מעבר בהדרגה מעולם אחד לעולם אחר, לא מוכר. לפתוח בחיים חדשים, להתחיל הכל מחדש. אבל זה כבר סיפור אחר לגמרי. סיפורנו שלנו תם ונשלם.